דנית גולד כתבה רומן מקורי ביותר, הן מבחינת התוכן, הן מבחינת הצורה והן מבחינת השילוב ביניהם. מומלץ!
בתוך המילים בתים, דנית גולד, הוצאת פטל, 246 עמודים
תמציתו של הספר
תמציתו של הרומן היא פשוטה ואף מוּכּרת. אישה צעירה מאוד מבקשת בכל מאודה ונימי נפשה להיות סופרת. היא נתקלת לא אחת בפיתויי החומר ובתענוגות החיים. אלה כוללים הרבה סמים, מין וחיי לילה, הרפתקאות של זמן מוגבל והתנסות, אבל לנגד עיניה עומד כל הזמן הרצון הבלתי נשלט הזה לכתוב, לממש, למצוא את הבתים שבתוך המילים.
אלא שעד שהיא תמצא את הבתים האלה שבתוך המילים שהם סמויים מן העין ממש כמו הערים של איטלו קאלווינו, כאן גלומה מקוריותו של הרומן, היא נודדת בארץ ובעולם: חיפה, תל אביב, ליסבון, בואנוס איירס, למשל, בניסיון למצוא את המקום הרֵיק שבו תוכל לשמוע ולכתוב את הקול שלה.
הגיבורה של הספר
השורות שלה ברומן כל כך יפות מִמִּקטעֵי הילדות בחיפה, דרך חיי הלילה והשוטטות התל אביבית של הגיבורה ועד קטעי חו"ל שם היא תיירת מזדמנת וזרה שמחפשת, כל הזמן מחפשת. עד כמה אני אוהב את הגיבורה המחפשת והמתנסה, זאת שעל הקצה, ההיא שאין לה מנוח. היא חכמה, היא מושכת, היא מסקרנת. היא לא מצהירה שהיא פתיינית אלא בעצם כזאת עד הסוף בגופהּ ובנפשהּ.
קצר וגם ארוך
יש פרקונים קצרצרים של מקום ויש קצת ארוכים יותר שיש בהם התרחשות, אבל גולד אף פעם אינה גודשת את הסאה, אף פעם לא עוברת את גבול הטעם הטוב והפרקון תמיד מסתיים במקום הנכון ומותיר כמיהה לפרקון הבא, וזה מעשה אמנות לא פשוט בכלל. ואולי מגיע כאן גם שבח לעורך הפרוזה הוותיק והטוב, המשורר אלי הירש, שערך את הספר הזה ביד אמונה וגם לסופרת המו"לית אביבית משמרי על הפקת הספר ועל העטיפה היפה.
הצד האוטוביוגרפי של הרומן
נראה לי שהגיבורה כאן, הפרוטגוניסטית, קרובה בבשרה לגולד הסופרת עצמה. היא זאת היא, אולי פעם היא הייתה כזאת, אולי חֶלְקָהּ כזאת, אולי הייתה רוצה להיות כזאת. ניכר כי במספרת בגוף ראשון בסטאקטו, יש המון מן הסופרת. גולד כותבת כאן ריאליזם חד ונדיר במקוריותו, מפתיע במיקרו המשפטי ובמַקרו הנרטיבי יותר מכל עולם סוריאליסטי לאבקרפְטי מסויט במילים, והגיבורה התזזיתית שלה, הנעה על פני הארץ והעולם, חוֹוה לבסוף זוגיוּת ואימהוּת שמציתות בה שוב את הכתיבה מחדש.
ציטוט אחרון לסיום
ראו למשל את תיאור המצב החד הזה, אחד מִני רבּים: "גופו המשיך לרקוד כמו דג שמפרפר את רגעיו האחרונים ברשת דייגים. הוא היה דלוק לגמרי ולא הבחין בי בכלל. לא כשהייתי בתוכו ולא כשהייתי מחוצה לו. רק חיוכו נותר תלוי על פניו כמו בעל חיים שנושא שריון ריק. וכשהבנתי שזה המצב הזעם שלי הופיע. עד אז ניסיתי להדחיק אותו, אבל כבר לא הצלחתי. תפסתי אותו, ניערתי אותו ושאלתי: מה לעזאזל קורה כאן? ולמרות שרק לפני רגע הוא נראה מנותק לחלוטין, הוא הבין מייד מה אני שואלת וענה בשלווה, כאילו חיכה לזה: פשוט עבר לי ממך". האמת היא שהדבר האחרון שאתה יכול לומר על הגיבורה של גולד היא שעבר לך ממנה, לא וָלא, אתה רק רוצה לשהות במחיצתה עוד ועוד.
לכל ספר יש שם
דנית גולד כתבה רומן מיוחד, שוֹנוּתו עדינה, אך כל כך בולטת, ולכן הוא מקורי מאוד בעיניי. לרומן שם ביזארי כובש לב ויפה "בתוך המילים בתים". הכותרת לא רק מרמזת על הנאמר ומסופר ברומן, אלא, במקרה הזה על אף חידתיותהּ, היא ממש מכילה אותו. בתוך הכותרת הזאת גר הרומן הזה.
מהותו של הספר
האמת היא שזה רומן ארס-פואטי ייחודי. הרומן הזה הוא התוצר של החיפוש הזה. הוא מחולק ל-22 פרקים על פי האל"ף-בי"ת העברי, ובכל פרק על פי האות העברית פרקונים קטנים הנושאים כותרת של מקום. זה יכול להיות בית, זאת יכול להיות דירה שכורה, הוסטל או מוטל, זה יכול להיות אפילו סניף בנק. כאילו אומרת לנו המספרת: הנה כאן הייתי וחוויתי. זה כל כך אינטימי. זאת תמצית הווייתי בתוך החלל הזה. כך הצלחתי לצמצם באמצעות המילים את הבתים ולהכניס אותם לתוכן, ממש כמו מישהו שבונה מאקֶט לתיאטרון, או דגם של בית על חדריו, רהיטיו וכליו מגפרורים. ברומן אגב מופיע גם אחד כזה.
הייתי מסתכן ואומר כי זה בעצם רומן ארס-פואטי הפוך משתי בחינות: האחת כביכול זה רומן על כתיבה, אבל בפועל יוצא שזה רומן על החיים עצמם ולא על הכתיבה. הכתיבה היא רק הכוח המניע לחיות את החיים במלואם. השנייה, שהיא נגזרת של הראשונה, היא שזה לא בדיוק רומן על כתיבה אלא על בְּלוק כתיבה, על אי-כתיבה, על מחסום כתיבה, שנשבר אט אט בשל הרצון העז לשחות נגד זרם החיים המתוכננים והבורגניים.
ההפתעה שבספר
ויש גם הפתעה ברומן הזה, פואנטה עדינה ומורכבת לקורא המתמיד. דווקא מתוך השבר ובמקום הפיזי גיאוגרפי שבו נשברות המילים, דווקא שם היא תמצא את אותה כתיבה שחיפשה כל כך, שם ישתחררו המילים והיא תוכל להכניס את כל הבתים שבפרקונים לתוכן ולבנות מהן משפטים שהם שכונות ופסקאות שהן ערים ופרקים שהם ארצות ורומן שהוא עולם, וזה בעצם הרומן הזה שאני קורא.
מבחן הספר השני
קראתי באיזשהו מקום כי מישהו שיבח את הרומן הביכורים של גולד "התרחבות" (פרדס 2018) שזכה בפרס ספר ביכורים מטעם משרד התרבות. "בתוך המילים בתים" הוא ספרה השני והיא צולחת את מבחן הספר השני, הבעייתי, בגאון רב. אותו מבקר קבע כי יש אצלה יופי סוריאליסטי בכתיבה, ייתכן בהחלט שברומן הראשון זה כך, אבל את הרומן הנוכחי מצאתי ריאליסטי עד אימה.
בתוך המילים בתים, דנית גולד, הוצאת פטל, 246 עמודים
לכל ספר יש שם
דנית גולד כתבה רומן מיוחד, שוֹנוּתו עדינה, אך כל כך בולטת, ולכן הוא מקורי מאוד בעיניי. לרומן שם ביזארי כובש לב ויפה "בתוך המילים בתים". הכותרת לא רק מרמזת על הנאמר ומסופר ברומן, אלא, במקרה הזה על אף חידתיותהּ, היא ממש מכילה אותו. בתוך הכותרת הזאת גר הרומן הזה.
תמציתו של הספר
תמציתו של הרומן היא פשוטה ואף מוּכּרת. אישה צעירה מאוד מבקשת בכל מאודה ונימי נפשה להיות סופרת. היא נתקלת לא אחת בפיתויי החומר ובתענוגות החיים. אלה כוללים הרבה סמים, מין וחיי לילה, הרפתקאות של זמן מוגבל והתנסות, אבל לנגד עיניה עומד כל הזמן הרצון הבלתי נשלט הזה לכתוב, לממש, למצוא את הבתים שבתוך המילים.
אלא שעד שהיא תמצא את הבתים האלה שבתוך המילים שהם סמויים מן העין ממש כמו הערים של איטלו קאלווינו, כאן גלומה מקוריותו של הרומן, היא נודדת בארץ ובעולם: חיפה, תל אביב, ליסבון, בואנוס איירס, למשל, בניסיון למצוא את המקום הרֵיק שבו תוכל לשמוע ולכתוב את הקול שלה.
מהותו של הספר
האמת היא שזה רומן ארס-פואטי ייחודי. הרומן הזה הוא התוצר של החיפוש הזה. הוא מחולק ל-22 פרקים על פי האל"ף-בי"ת העברי, ובכל פרק על פי האות העברית פרקונים קטנים הנושאים כותרת של מקום. זה יכול להיות בית, זאת יכול להיות דירה שכורה, הוסטל או מוטל, זה יכול להיות אפילו סניף בנק. כאילו אומרת לנו המספרת: הנה כאן הייתי וחוויתי. זה כל כך אינטימי. זאת תמצית הווייתי בתוך החלל הזה. כך הצלחתי לצמצם באמצעות המילים את הבתים ולהכניס אותם לתוכן, ממש כמו מישהו שבונה מאקֶט לתיאטרון, או דגם של בית על חדריו, רהיטיו וכליו מגפרורים. ברומן אגב מופיע גם אחד כזה.
הייתי מסתכן ואומר כי זה בעצם רומן ארס-פואטי הפוך משתי בחינות: האחת כביכול זה רומן על כתיבה, אבל בפועל יוצא שזה רומן על החיים עצמם ולא על הכתיבה. הכתיבה היא רק הכוח המניע לחיות את החיים במלואם. השנייה, שהיא נגזרת של הראשונה, היא שזה לא בדיוק רומן על כתיבה אלא על בְּלוק כתיבה, על אי-כתיבה, על מחסום כתיבה, שנשבר אט אט בשל הרצון העז לשחות נגד זרם החיים המתוכננים והבורגניים.
הגיבורה של הספר
השורות שלה ברומן כל כך יפות מִמִּקטעֵי הילדות בחיפה, דרך חיי הלילה והשוטטות התל אביבית של הגיבורה ועד קטעי חו"ל שם היא תיירת מזדמנת וזרה שמחפשת, כל הזמן מחפשת. עד כמה אני אוהב את הגיבורה המחפשת והמתנסה, זאת שעל הקצה, ההיא שאין לה מנוח. היא חכמה, היא מושכת, היא מסקרנת. היא לא מצהירה שהיא פתיינית אלא בעצם כזאת עד הסוף בגופהּ ובנפשהּ.
ההפתעה שבספר
ויש גם הפתעה ברומן הזה, פואנטה עדינה ומורכבת לקורא המתמיד. דווקא מתוך השבר ובמקום הפיזי גיאוגרפי שבו נשברות המילים, דווקא שם היא תמצא את אותה כתיבה שחיפשה כל כך, שם ישתחררו המילים והיא תוכל להכניס את כל הבתים שבפרקונים לתוכן ולבנות מהן משפטים שהם שכונות ופסקאות שהן ערים ופרקים שהם ארצות ורומן שהוא עולם, וזה בעצם הרומן הזה שאני קורא.
קצר וגם ארוך
יש פרקונים קצרצרים של מקום ויש קצת ארוכים יותר שיש בהם התרחשות, אבל גולד אף פעם אינה גודשת את הסאה, אף פעם לא עוברת את גבול הטעם הטוב והפרקון תמיד מסתיים במקום הנכון ומותיר כמיהה לפרקון הבא, וזה מעשה אמנות לא פשוט בכלל. ואולי מגיע כאן גם ש בח לעורך הפרוזה הוותיק והטוב, המשורר אלי הירש, שערך את הספר הזה ביד אמונה וגם לסופרת המו"לית אביבית משמרי על הפקת הספר ועל העטיפה היפה.
מבחן הספר השני
קראתי באיזשהו מקום כי מישהו שיבח את הרומן הביכורים של גולד "התרחבות" (פרדס 2018) שזכה בפרס ספר ביכורים מטעם משרד התרבות. "בתוך המילים בתים" הוא ספרה השני והיא צולחת את מבחן הספר השני, הבעייתי, בגאון רב. אותו מבקר קבע כי יש אצלה יופי סוריאליסטי בכתיבה, ייתכן בהחלט שברומן הראשון זה כך, אבל את הרומן הנוכחי מצאתי ריאליסטי עד אימה.
הצד האוטוביוגרפי של הרומן
נראה לי שהגיבורה כאן, הפרוטגוניסטית, קרובה בבשרה לגולד הסופרת עצמה. היא זאת היא, אולי פעם היא הייתה כזאת, אולי חֶלְקָהּ כזאת, אולי הייתה רוצה להיות כזאת. ניכר כי במספרת בגוף ראשון בסטאקטו, יש המון מן הסופרת. גולד כותבת כאן ריאליזם חד ונדיר במקוריותו, מפתיע במיקרו המשפטי ובמַקרו הנרטיבי יותר מכל עולם סוריאליסטי לאבקרפְטי מסויט במילים, והגיבורה התזזיתית שלה, הנעה על פני הארץ והעולם, חוֹוה לבסוף זוגיוּת ואימהוּת שמציתות בה שוב את הכתיבה מחדש.
ציטוט אחרון לסיום
ראו למשל את תיאור המצב החד הזה, אחד מִני רבּים: "גופו המשיך לרקוד כמו דג שמפרפר את רגעיו האחרונים ברשת דייגים. הוא היה דלוק לגמרי ולא הבחין בי בכלל. לא כשהייתי בתוכו ולא כשהייתי מחוצה לו. רק חיוכו נותר תלוי על פניו כמו בעל חיים שנושא שריון ריק. וכשהבנתי שזה המצב הזעם שלי הופיע. עד אז ניסיתי להדחיק אותו, אבל כבר לא הצלחתי. תפסתי אותו, ניערתי אותו ושאלתי: מה לעזאזל קורה כאן? ולמרות שרק לפני רגע הוא נראה מנותק לחלוטין, הוא הבין מייד מה אני שואלת וענה בשלווה, כאילו חיכה לזה: פשוט עבר לי ממך". האמת היא שהדבר האחרון שאתה יכול לומר על הגיבורה של גולד היא שעבר לך ממנה, לא וָלא, אתה רק רוצה לשהות במחיצתה עוד ועוד.