הספר שזכה לתיאוריות המפולפלות ביותר, לתגובות הנסערות ביותר, ועמד בציפיות מעל ומעבר! "האורחת האחרונה" הוא מותחן מטורף, מלא בטוויסטים ו... נוגע ללב. פרנק ז'וטובסקי, מקבל שיחת טלפון מבתו היחידה, מגי. להפתעתו היא מזמינה אותו לחתונתה. פרנק מתרגש, ויש לו סיבה טובה: הוא לא ראה את מגי שלוש שנים, בגלל משהו שגרם לנתק ביחסים. עכשיו כל מה שפרנק רוצה לעשות הוא להתקרב למגי מחדש, ולסייע לזוג הצעיר כמיטב יכולתו. אלא שכשפרנק מגיע לפגוש לראשונה את החתן, איידן גרדנר, הוא מופתע לגלות שמדובר ביורש של אחת המשפחות העשירות ביותר בניו המפשייר. איידן מגיע לפגישה מסוייג, עם סימני אלימות, ומספר איזה סיפור לא משכנע על שוד. כל החושים של פרנק מתחדדים כשבמיכל ההדחה בשירותים הוא רואה חבילה אטומה מודבקת למיכל. מה קורה פה? התחושה שמגי הסתבכה הולכת ומחריפה כשלביתו של פרנק נשלח צילום של איידן עם בחורה אחרת, ומתחתיו הכיתוב "לאן נעלמה דון טגרט?". העניין מדיר שינה מעיניו. הוא חוקר את העניין, ומשתכנע שלמשפחת גרדנר יש קשר להיעלמות של דון. הדברים מתפתחים כך שהקורא לא באמת בטוח האם פרנק מגזים, או שהוא היחיד שרואה את משפחת גרדנר כפי שהם באמת: מסוכנים. יאנה: "רק אתמול הורדתי את הספר והוא ממש רץ, לא האמנתי שנגמר ואני במתח!" (המתח קיבל 4 כוכבים מתוך 5). התעלומה נבנתה בצורה כל כך חכמה, נדבך אחר נדבך. אם בתחילה המוקד היה היעלמותה של דון, אז בהמשך היו מוקדי עניין שרק הלכו והגבירו את הלהבות. חשדנו בכולם – כן, גם פרנק ומגי לא ירדו מהכוונות שלנו. ולמרות שהעיניים שלנו היו פקוחות לרווחה, הטוויסטים היו מפתיעים, והדברים התפתחו במהירות. היו אפילו ניחושים מי מהדמויות 'תחוסל' בחלק הבא (רחל: "איזה יופי של התפרעות!!! הדימיון כאן תופס גבהים חדשים"). (התעלומה קיבלה 4 כוכבים מתוך 5). החוזקה של הספר היתה הדמויות! פרנק ז'וטובסקי, המספר, אלמן ונהג משאית משלוחים, היה הכל, מאיש צדק ואמת, דרך אדם בעל תפיסות מיושנות, ועד פרנואיד. הוא ואחותו, תמי, באים מרקע דומה, אבל לא יכולים להיות שונים יותר בהתייחסות לחתונה. האם תמי היא קול ההיגיון? האם הדיסוננס הבלתי נגמר בין פרנק הפשוט ומשפחת גרדנר מעוות את תפיסת המציאות שלו? האם אפשר להאמין לו בכלל? ומנגד, אצל מגי ומשפחת גרדנר הכל כל כך ברור, מנומק, ו... עשיר. תוסיפו לזה את אביגיל, ילדת אומנה שתמי הביאה איתה לחתונה ותקבלו אוצר של דמויות נאמנות לעצמן וכתובות נהדר. (הדמויות קיבלו 4.5 כוכבים מתוך 5!) ועכשיו לפתרון. זה הספר שייצר הכי הרבה עניין, הכי הרבה תיאוריות, והן היו כל כך טובות, שלפעמים הפתרון שבחר הסופר החוויר לעומת צוותי החקירה המעולים של המועדון! ניתחנו את שם הספר (עדי: "אולי דון טגרט היא האורחת האחרונה? אולי היא חיה וקיימת?"), בחנו בשבע עיניים את ציר הזמן, ניתחנו סימבוליקה של עכבישים, ואפילו חשדנו בצללית בחלון (תודה גריגורי, על תיאוריה מופלאה!). בסופו של דבר השליש השלישי חשף התפתחויות שלא ניחשנו, ואולי רצינו שייגמר אחרת, אבל זה כל העניין בספרים: לא את הכל אפשר לצפות, וטוב שכך! (הפתרון קיבל 3 כוכבים מתוך 5). לפני סיום, מילה אישית: זה הספר שהכי נהנינו "לפצח" עד היום. כמות ההודעות, הרעיונות, התיאוריות ועלילות המשנה שטווינו בעצמנו היתה הגדולה ביותר והעשירה ביותר עד כה. אני חושבת שזה בזכות שהעובדה היחידה שעמדה לצידנו כל הזמן: מדובר בספר נהדר. הספר זכה בדירוג כללי של 4 כוכבים מתוך 5, ותאמינו לי שמגיע לו הרבה יותר. הסיפור מתחיל בטרגדיה, ולאחריה נחשפות שכבות על גבי שכבות של סודות, בגידות ופחדים חבויים. יחד ניסינו להבין מי דובר אמת, מי הסתיר מידע חשוב ומי בעצם מושך בחוטים. העלילה נבנתה בקצב איטי אך עקבי, ואפשרה לנו לחשוד במגוון מניעים ובמספר רב של דמויות, ובין היתר בג'ו, האח והשותף העיסקי, סיסי המתחרה שרוצה לשים ידיה על האימפריה הנדל"נית, ובבני משפחה שאולי לטשו עיניים אל ההון. האם המתח המשפחתי הוא המניע או אהובה סודית? מורן: "בדיוק. לכן זה מעניין!" עינב: "ההמתנה לחלק השני בלתי נסבלת." (המתח קיבל 3 כוכבים מתוך 5). ליאם נון נשאר מסתורי לאורך כל הספר. לעמימות שסביבו התווספו פרקים מסקרנים ששולבו בספר בזמן עבר, והוסיפו לערפול המכוון סביב הקורבן. מדוע הפרקים האלו נכתבו בזמן עבר? ומה עומד בבסיס הקשר הבלתי ניתן לניתוק עם הבית שעל קצה המצוק? למרבה ההפתעה, למדנו על אופיו של ליאם דווקא מלורה וסאם עצמם: הם שיחזרו את הטעויות ההיסטוריות של האב, כשלו במערכות היחסים שלהם עם בני זוגם, ובכך תרמו להבנת הדמות שאת מותה הם חוקרים. (הדמויות עוררו דיונים סוערים, וקיבלו 4.2 כוכבים מתוך 5). הטוויסט המרכזי בספר הוגש לנו בסוף השליש השני. (סיון: "סיימתי את החלק השני. איזה טוויסט יש בסוף!" אורנה: "היא הוליכה אותנו שולל לחשוב ש...") הוא היה נפלא, וגרם לכמה מהלסתות להישמט. פתרון התעלומה עצמה היה מספק עבור רובנו. גם אם זו לא היתה האפשרות המדהימה ביותר, היא היתה הגיונית יותר מכמה מהתיאוריות שפיתחנו במהלך הקריאה. (הפתרון קיבל 3 כוכבים מתוך 5). "הלילה שבו נשארנו לבד" הוכיח שוב למה אנחנו אוהבים לקרוא יחד: אין כמו לפצח תעלומה כשיש עם מי להתווכח על כל רמז. הספר הזה חיזק את תחושת הקהילה שלנו, את חדוות הקריאה, ואת ההבנה שגם אם אנחנו חושבים שפתרנו הכל, תמיד נשאר משהו (או מישהו) בחשיכה. עם דירוג כללי של שלושה וחצי כוכבים, אנחנו כבר ממתינים לתעלומה הבאה.