יהיה זכרו כרוך
ראיונות עם סופרים מהעולם הבא
היא חיבבה טווסים, חשבה שספרות חייבת להיות חושנית, ומעולם לא חסה על קוראיה.
גלית דהן קרליבך משוחחת עם פלאנרי אוקונור
Add a Title
אבל בימינו אפשר לחיות עם המחלה הזאת. את הצלחת להתמודד איתה 12 שנים ואז הלכת לעולמך בגיל 39 בלבד.
כן. אבל גם הזמנים שלכם לא משהו. אולי עדיף למות ממחלה ולא מבורות חסרת חסד.
פלאנרי אוקונור האגדית, אני רוצה לפתוח דווקא בעובדה יוצאת דופן שמאז ומעולם משכה את לבי עד כדי כך שציינתי אותה ברומן האחרון שלי: את גידלת טווסים. המון טווסים!
כן, מאז ומעולם חיבבתי את בעלי הכנף, ואפילו הייתה לי תרנגולת שנהגה ללכת ברוורס. היית יכולה לחשוב שמן הראוי שאחלה במחלה הקשורה לציפורים אבל דווקא חליתי בזאבת. על שום דבר אי אפשר לסמוך בעולם הזה.
אם מדברים על סדנת כתיבה, בספר המסות "טבעה של הספרות" את מציגה את הספרות כחושנית, כמשהו לא עיוני מיסודו. כמי שרואה בסופרים ובעצמה בעלי מלאכה, זה מאוד מדבר אליי.
נכון. מדהימה אותי העובדה שאנשים מפרידים בין מוזיקה, ציור, פיסול וכו' לספרות. אני מביאה שם כדוגמה קטע מ"מאדאם בובארי" של פלובר, סופר לא רגשן במיוחד, ודרך הקטע הזה אני רוצה להראות את טבעה של הספרות - טבע שתמיד נע בין החי למוחשי מאוד.
השתתפת בסדנת כתיבה באיווה בניהולו של פול אנגל. אני זוכרת את התמונה שלו מאיווה. פול התרשם מהכתיבה שלך עמוקות ובגלל ביישנותך היה קורא במקומך את הטקסטים.
כן הטקסטים שם הפכו לספר "דם חכם".
אני מוכרחה לציין שמעולם לא חסת על הקוראים שלך וכשאחד מהם כתב לך שסיפורך הותיר טעם מר בפיו ענית לו: "ובכן, לא היית אמור לאכול אותו".
אינני מעוניינת לגרום נחת. אם מישהו חושב שטבעה של הספרות לגרום נחת, שיקרא שבועונים במספרות ולמראה התספורות האופנתיות של ימינו ודאי הרגשתו תשתפר פלאים.
אני רוצה, ברשותך, להעתיק לכאן את הקטע מפלובר:
"היא פרטה על המנענעים בביטחון, וידיה חלפו על כל המקלדת מלמעלה למטה בלא להיעצר. בגלל הזעזועים שזעזעוהו ידיה נשמע הכלי הישן, שמיתריו זמזמו, עד לקצה הכפר כאשר החלון היה פתוח, ותכופות היה לבלרו של שליח בית הדין, שעבר בדרך הראשית בגילוי ראש ובאנפילאות לרגליו, נעמד להקשיב לה וגיליון הנייר שלו בידו".
שימי לב שלא רק הקורא עוצר לשמע נגינתה של אמה בובארי אלא גם הלבלר - מין עובר אורח לא חשוב במיוחד. ופתאום יש לא רק דף, יש חדר, ויש חלון והחלון פתוח. אם מחפשים דוגמה ל"השעיית הספק" - הקטע הזה מדגים מצוין.
דבר נוסף שמוצא חן בעיניי הוא ההתבססות ואולי ההתבוססות שלך בתנ"ך, לא רק בברית החדשה. דמותו של אנוך, למשל.
נכון. אנוך, החסיד בספר, מציין הופעה של חנוך מספר בראשית שהשפיעה עליי עמוקות: האל מתהלך איתו! וגם הבריחה של המטיף מזכירה את יונה הנביא והימלטותו - לשווא! - משליחות.
אף שאפשר לקרוא את היצירות שלך גם בהקשרים חברתיים, בסופו של דבר מדובר בספרים שהדת עולה ומבעבעת מתוכם. יש בהם שילוב של מומים, אנשי שוליים וכמובן - ענייני גאולת הנפש. אפשר לומר שאת אוחזת בגרונו של הקורא
"דם חכם" מלא סמלים - למשל מכונית שנוסעת בכביש מספר 666, מספר השטן שרומז על הכיוון של תומס הייז - אבל זו העת להזכיר שסופר לא משתמש במטאפורות מלכתחילה. כמו שהאל מתגשם בבשר, כל הסמלים מתגשמים ולא נותרים כסמל חלול או אנדרטה שאין מאחוריה דבר. אבל בניגוד לדמויות המטיפים שלי, כמו ב"דם חכם", אינני דוחקת בקורא לתפוס צד. אני מניחה את הדמויות במרחב ומערכות היחסים בין הדמויות עולות מאליהן.
Heading 3
Add paragraph text. Click “Edit Text” to update the font, size and more. To change and reuse text themes, go to Site Styles.
אפשר לומר שאצלך הפיזי והמטאפיזי כרוכים זה בזה לאורך כל היצירות. כובע שהופך למופע גזענות מרהיב, פר חסר רחמים, כל אלו אכן מתגשמים ולא נותרים סמלים בלבד. ותמיד - לעיתים בפסקה האחרונה של היצירה, ולרגע קל מאוד - נגלית אלומה צרה של חסד ולרגע קלוש נראה המסע חסר התועלת כמשהו שיש עמו גאולה וישועה בכל זאת.
כי בעולם הזה של בורות ואלימות, של רוע צפוי ובלתי צפוי, מה עוד נותר לנו חוץ מחסד?
Heading 3
Add paragraph text. Click “Edit Text” to update the font, size and more. To change and reuse text themes, go to Site Styles.
Heading 3
Add paragraph text. Click “Edit Text” to update the font, size and more. To change and reuse text themes, go to Site Styles.
Heading 3
Heading 3
Add paragraph text. Click “Edit Text” to update the font, size and more. To change and reuse text themes, go to Site Styles.